גורי מוצרי צריכה (1991) בע"מ ואח' נ' מישל מרסייה בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לסילוק על הסף.

המבקשים – הם הנתבעים בתביעה העיקרית, עותרים כי בית המשפט יסלק על הסף את התביעה של התובעת 1 (להלן: "גורי מוצרי צריכה") נגדם, וכן כי תסולק על הסף התביעה האישית נגד הנתבע 2 (להלן: "מר מרסייה").

ביחס לגורי מוצרי צריכה, טוענים הנתבעים כי אין לה עילת תביעה נגדם, וזאת – כעולה מכתב התביעה עצמו. לטענתם, התביעה מבוססת בעיקרה על הסכם הפצה מיום 7.5.08. לטענת הנתבעים, הסכם זה הוא הסכם בין הנתבעת 1 (להלן: "חברת מישל מרסייה") לבין התובעת 2 (להלן: "גורי הפצה"). גורי מוצרי צריכה אינה צד להסכם זה, ולכן – כך נטען – אין לה כל זכות או התחייבות על פיו. לכן, גם אם ההסכם הופר על ידי מי מהנתבעים (טענה כי הנתבעים כופרים בה), לא תקום לגורי מוצרי צריכה עילת תביעה כתוצאה מכך.

התובעות השיבו לבקשה. הן טענו כי לאורך כל הפעילות המשותפת בין הצדדים, עמדה חברת מישל מרסייה בקשר עם גורי מוצרי צריכה, וקבלה ממנה את כל החשבוניות והדוחות הקשורים לפעילות המשותפת. גורי מוצרי צריכה היא זו שבצעה בפועל את כל התשלומים שהגיעו לחברת מישל מרסייה – כך נטען – בגין הפצת המוצרים. התובעות טענו כי הסכם ההפצה מתייחס לשם הכללי "גורי" בלא לייחד את הזכויות העל פיו לגורי הפצה דווקא. התובעות הוסיפו וטענו כי גורי מוצרי צריכה היא החברה שזכאית שתושב לה המקדמה ששולמה במסגרת ההסכם משנת 2006, שעניינו היה בהפצת מוצרים חדשים.

טענותיהם העיקריות של הנתבעים בתשובתם לתגובת התובעות, היו כי חלק ניכר מהטענות שהועלו באותה תשובה, הן טענות חדשות, שלא בא זכרם בכתב התביעה המקורי. הנתבעים התנגדו לכול שינוי חזית, וטענו כי יש לבחון את הבקשה לסילוק על הסף על סמך מה שנאמר בכתב התביעה על נספחיו בלבד. כתב התביעה – כך נטען – הוא חסר, מעורפל במכוון, וההתייחסות בו היא לשתי התובעות יחד כאל "גורי".

לאחר עיון בבקשה ובתגובות, אני סבורה כי דין הבקשה לסלק על הסף את התביעה של גורי מוצרי צריכה – להידחות.

כידוע, השאלה אם יש לסלק תביעה על הסף, נבחנת לאור האמור בכתב התביעה עצמו, תוך הנחה כי כל העובדות המנויות בו יוכחו כנכונות. אכן, אין מקום במסגרת הדיון בבקשה להתייחס לאותן טענות נוספות ומסמכים נוספים שצוינו במסגרת התשובה לתגובה של התובעות, ואין מקום להכריע את הבקשה על סמך טענות אלה. יחד עם זאת, עיון בכתב התביעה מעלה כי שתי התובעות הוגדרו בו יחד כ"גורי" (ר' ס' 2 לכתב התביעה). עילות התביעה המתייחסות ל"גורי" מתייחסות לכן – כעולה מכתב התביעה עצמו, לשתי החברות. העובדה כי כתב התביעה "מערפל" את השאלה למי מבין החברות הכוונה, אינה מצדיקה את הפעלת הסעד החמור והקיצוני של סילוק של התביעה על הסף.

העובדה כי קיימים הסכמים שגורי מוצרי צריכה אינה חתומה עליהם, אין פירושה בהכרח כי טענת התובעות לפיה שתי התובעות כאחת הן צד להסכמים – תידחה. ענין זה הוא ענין עובדתי, שיהיה מקום לברר אותו בשלבים הבאים של הדיון. לכן, וגם בלא להתייחס לעובדות ולמסמכים שצורפו לתשובת התובעות לבקשה לסילוק על הסף, אין מקום לסילוק התביעה על הסף בשלב זה.

אם הנתבעים סבורים כי כתב התביעה הוא עמום או מעורפל, ואינו מבהיר בצורה מדויקת דייה את טענות התובעות ביחס למיהות הצדדים להסכם, עומדות בפניהם מספר אפשרויות ביחס לכך (באמצעות בקשה לפרטים נוספים וכד'). יוער בהקשר זה בסוגריים כי בפרק המפרט את עילות התביעה, התייחסו התובעות ל"תובעת" בלא לציין למי מהתובעות הן מתיחסות, ובמספר מקרים אף צוין בטעות "הנתבעת" במקום התובעת (ר' ס' 156 עד 163). לענין זה ניתן יהיה להתייחס בשלבים הבאים של הדיון. כך או אחרת, כתב תביעה עמום אינו מהווה עילה לסילוק התביעה על הסף.

באשר לטענה המתייחסת לזכות הקיזוז, הרי אין חולק כי כתב הקיזוז נחתם על ידי גורי מוצרי צריכה. הנתבעים טוענים כי חרף האמור, גורי הפצה היתה זו ש"קיזזה" מהעמלות המגיעות לחברת מישל מרסייה מגורי הפצה בסך 50,000 ₪ - כך לטענת התובעות. מכאן עולה – כך טענו הנתבעים, כי לשיטת התובעות זכות הקיזוז הוקנתה לגורי הפצה ולא לגורי מוצרי צריכה, וכי כתב הקיזוז אינו מקים ואינו יכול להקים לגורי מוצרי צריכה עילת תביעה נגד מי מהנתבעים. עוד נטען כי טענת הקיזוז בדין הישראלי היא טענת הגנה, כאשר קיימת זכות נגדית, והיא אינה יכולה לשמש עילת תביעה כאשר לא קיימת, ולא נטענת כי קיימת זכות שכזו.

נטען כי התובעות מתייחסות לאותו רכיב מהתביעה שלהן פעם כ"קיזוז" ופעם כ"השבה", אולם סעדים אלה שונים זה מזה. מאחר שגורי הפצה בצעה באופן חד צדדי קיזוז – הרי התובעות מנועות עוד לטעון להשבה עלידי גורי מוצרי צריכה (שאלמלא כן יימצאו הנתבעים משלמים פעמיים את אותו סכום עצמו).

באשר לטענת ההשבה – טענו התובעות כי גורי מוצרי צריכה היא הזכאית להשבת המקדמה אותה היא שילמה מכוח ההסכם משנת 2006. התובעות טענו כי הן היו זכאיות לקזז את כספי המקדמה מתוך הסכומים שהוחזקו על ידיהן עבור גורי מוצרי צריכה במסגרת ההסכם הראשון, להפצת מוצרי הטיפוח.

אני סבורה כי אין לקבל את טענת הנתבעות. התובעות עתרו להשבה של הסכום שטרם קוזז על ידיהן – קרי סך של 100,000 ₪ מתוך הסכום של 150,000 ₪ ששולם כמקדמה. אין מניעה כי התובעות יתבעו את השבת הסכום האמור, כאשר השאלה מי מהתובעות אם בכלל זכאית לקבלו, היא שאלה שתתברר בשלבים הבאים של הדיון.

הנתבעים הוסיפו וטענו גם כי יש לסלק על הסף את התביעה האישית נגד מר מרסייה. לטענתם, צירופו של מר מרסייה לתביעה כנתבע נעשה שלא כדין, ללא שקיימת יריבות בינו לבין מי מהתובעות, וללא עילת תביעה.

אינני סבורה כי יש לקבל את טענות הנתבעים גם בהקשר זה. עיון בס' 167 לכתב התביעה מעלה כי התובעות טענו בו כי מר מרסייה היה צד להסכמים ביום 10.4.05 ומיום 7.5.08, וכן נטען שם כי הוא ערב בערבות מוחלטת ובלתי מותנית לקיום התחייבויות החברה המשותפת. בשלב זה של הדיון אין מקום לבחון את השאלה האם ובאיזה אופן יצליחו התובעות להוכיח את הטענות העובדתיות הללו. אולם, אם יוכח כי מר מרסייה הוא צד להסכמים שהופרו, או כי הוא ערב להתחייבויות שלא קוימו – יהיה בכך כדי לבסס את עילת התביעה הנטענת נגדו.

לכן, הבקשה לסילוק על הסף – נדחית.

התובעות עתרו כי לאחר מתן ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף, והגדרת הצדדים בהליך, שיינתן צו הדדי לגילוי מסמכים ומענה על שאלונים. הנתבעים טענו כי התובעות אחרו בהגשת בקשתם לגילוי מסמכים ומשלוח שאלון, ולכן אין מקום להיעתר לבקשתם. לחלופין הם עתרו כי בית המשפט יורה כי גילוי המסמכים והמענה על השאלונים על ידי הנתבעים יתבצע תוך 30 יום לאחר גילוי המסמכים ומתן תשובות לשאלונים על ידי התובעות.

אינני נעתרת לבקשה. גם בהנחה שהתובעות אחרו בפעולתם ביחס להליכים המקדמיים, בשלב זה של הדיון אין מקום להפעיל נגדם סנקציה של ביטול האפשרות שלהם לעשות כן.

לכן, ניתן בזה צו הדדי לגילוי מסמכים שיבוצע על ידי הצדדים תוך 30 יום מהיום.